האזנה מעמיקה למוזיקה – פילוסופיה וחינוך, מתודה ופרקטיקה
מחבר: דניאל יחזקאלי
האזנה מעמיקה כוללת בתוכה היכרות משמעותית עם התוכן המוסיקלי. לא נדרשת השכלה מוזיקלית על מנת לבחון בקשב רב יותר את התוכן, אך נדרשת תשומת לב בשילוב עם שאילת השאלות הנכונות.
בספרו What To Listen For In Music , מציע המלחין האמריקאי Aaron Copland לא להקשיב למוזיקה "כדרך אגב" או כמכלול אבסטרקטי. לשם חוויה מוסיקלית מעמיקה ואפקטיבית עלינו לבחור בהקשבה ובסקרנות פעילה. לכן, מומלץ להאזין בחיפוש אחר משהו.
במאמר זה נבחן באמצעות מתודת "השאלות החשובות באמת", איך ניתן להפוך את ההאזנה לשיר לחוויה מודעת יותר, מספקת יותר, מודרכת יותר, ומשמעותית יותר בטווח הארוך.
למה שנרצה לבחור בהאזנה מעמיקה למוזיקה?
ישנם יתרונות רבים בהאזנה מעמיקה יותר למוזיקה:
פיתוח התמצאות ביצירה המוזיקלית מסבה רובד נוסף של סיפוק בהאזנה, ולא 'מפחיתה מן הקסם' (בניגוד לדעה הרווחת בציבור).
התהליך המחשבתי בהאזנה מעמיקה יוצר קשרים חדשים במוח אשר עוזרים לשימור ולפיתוח היכולת הקוגנטיבית.
בהאזנה מעמיקה המאזינים (ללא קשר לרקע אומנותי או לעיסוקם) נחשפים לכמות גדולה יותר של רעיונות. היות שמוחם של אנשים יצירתיים מגיב למפגש עם רעיונות חיצוניים ביצירת רעיונות מקוריים חדשים, האזנה מעמיקה יכולה להוות מעיין של יצירתיות. אם היכולת שלנו לפתח רעיון מבוססת על עיבוד החוויות שאנחנו חווים, הרי שחוויה מורכבת ועמוקה יותר תהווה קרקע פורייה יותר לתובנות ולתהליכי שרשרת מחשבתיים.
ניתן לדמות את הקשר שבינינו לבין יצירות מוזיקלית או שירים לקשר שנרקם בינינו ובין אנשים חדשים. ביכולתנו להגיע למפגש חברתי, להציג את עצמנו ואפילו להנות מבלי ליצור קשרים משמעותיים שימשיכו איתנו הלאה. לעומת זאת אם נפעל מתוך סקרנות יזומה, אם נשאל את השאלות הנכונות, אם נתבונן וננסה להפנים את הזהות והתכונות הייחודיות של הישות המוסיקלית שנמצאת מולנו, נוכל ליצור קשר שילך איתנו שנים קדימה.
אז איפה מתחילים?
השאלה הראשונה שעלינו להעלות טרם האזנה מעמיקה היא: לאיזו צורה מוזיקלית אנחנו מאזינים?
באיזו צורה מוזיקלית מדובר? כל צורה מוזיקלית (שיר, אופרה, סימפוניה) דורשת תשאול ייחודי. במאמר זה אעלה שאלות הנוגעות לצורת שיר- הצורה הפופולריות ביותר של מוזיקה כיום.
השאלה השנייה שעלינו לשאול היא: מתי 'שוחרר' השיר?
השאלה השנייה שעלינו לשאול היא: מתי 'שוחרר' השיר? בעוד שיש לבחון את המוזיקה בפני עצמה, ביכולתנו ללמוד על החלל האומנותי וההיסטורי שבמסגרתו נוצרה היצירה על ידי בחינת התקופה שמקיפה את שנת ההוצאה לאור. מידע זה ישרת אותנו בבחינת הבדלים או קווי דמיון בין יצירה זו ליצירות אחרות, ויסייע לנו לקבל תמונה מפורטת יותר של המשמעויות התקופתיות שהמוזיקה יכולה לשאת עמה.
בעוד שיש לבחון את המוזיקה בפני עצמה, ביכולתנו ללמוד על החלל האומנותי וההיסטורי שבמסגרתו נוצרה היצירה על ידי בחינת התקופה שמקיפה את שנת ההוצאה לאור. מידע זה ישרת אותנו בבחינת הבדלים או קווי דמיון בין יצירה זו ליצירות אחרות, ויסייע לנו לקבל תמונה מפורטת יותר של המשמעויות התקופתיות שהמוזיקה יכולה לשאת עמה.
השאלה השלישית שעלינו לשאול היא: מיהו האמן? (היוצר והמבצע)
היכרות עם גוף העבודה של האמן יכול לסייע לנו במציאת קווי השקה בין יצירות שונות. מוטיב מוזיקלי שמופיע בשיר אחד עשוי להיתפס כאירוע חד פעמי וחסר משמעות. עם זאת, בהאזנה לאלבום שבו מופיע השיר ובהאזנה לאלבומים אחרים נוכל לעיתים למצוא 'רפרנסים' או חיבורים הקושרים רעיונות במוזיקה יחדיו.
היכרות עם גוף העבודה של האמן יכול לסייע לנו במציאת קווי השקה בין יצירות שונות. מוטיב מוזיקלי שמופיע בשיר אחד עשוי להיתפס כאירוע חד פעמי וחסר משמעות. עם זאת, בהאזנה לאלבום שבו מופיע השיר ובהאזנה לאלבומים אחרים נוכל לעיתים למצוא 'רפרנסים' או חיבורים הקושרים רעיונות במוזיקה יחדיו.
נקודה למחשבה:
ניתן להטיל ספק ברלוונטיות של 'זהות היוצר' במציאת משמעויות ביצירה. במאמר בשם 'מות המחבר' (1967) טוען רולאן בארת שיוצרים (במקרה שלו בתחום הספרות) יכולים ליצור עולמות מנותקים לחלוטין מעצמם. לכן לפי דבריו של בארת לא יעזור לנו לדעת בן כמה היה היוצר, איפה נולד, ומהם מאפייניו כאדם.
עם זאת, גם אם ניקח את דבריו של בארת בחשבון, אף יצירה לא קיימת בוואקום. כל חומר מוזיקלי שאליו נחשפנו משפיע על היצירה. לכן, ראייה תקופתית וסגנונית עדיין עשויה לשמש אותנו בתהליך החקר וההיכרות עם יצירה מוזיקלית חדשה. יש לציין שבניגוד לספרות בדויה (Fiction), בחמישים השנים האחרונות שירים נוטים להחזיק במשמעות 'אישית' יותר, או בנרטיב המחובר ליוצר.
השאלה הרביעית שעלינו לשאול היא: מה ניתן ללמוד מהכותרת וממילות השיר?
בין אם מדובר בשיר של אביתר בנאי או בשיר של בילי אייליש, מומלץ לבחון את כותרת השיר ואת מילותיו. ההתבוננות על טקסט כמכלול מייצג של רעיונות מספקת לנו זווית ייחודית לזיהוי קשרים או דפוסים. הדבר מאפשר לנו להבחין בתבניות ובמוטיבים החוזרים בתצורות שונות. בעוד שההאזנה לשיר נשענת על פיזור המילים במימד הזמן, קריאה של הטקסט תאפשר לנו לזהות רעיונות רגשיים וקונספטים מופשטים 'ממעוף הציפור'.
בין אם מדובר בשיר של אביתר בנאי או בשיר של בילי אייליש, מומלץ לבחון את כותרת השיר ואת מילותיו. ההתבוננות על טקסט כמכלול מייצג של רעיונות מספקת לנו זווית ייחודית לזיהוי קשרים או דפוסים. הדבר מאפשר לנו להבחין בתבניות ובמוטיבים החוזרים בתצורות שונות. בעוד שההאזנה לשיר נשענת על פיזור המילים במימד הזמן, קריאה של הטקסט תאפשר לנו לזהות רעיונות רגשיים וקונספטים מופשטים 'ממעוף הציפור'.
נסו להבין מהו הנושא של השיר, מהי האמירה בכל בית ופזמון, איך האמירות האלה מתייחסות אחת לשנייה, ואיך הן שונות זו מזו. האם ישנה התפתחות בטקסט בנוגע לנושא לאורך השיר? כל השאלות הללו יכולות לכוון אתכם בחקר הטקסט.
דוגמא למפגש בין זהות האמן, גוף העבודה וניתוח המילים, ניתן לזהות באלבומיה של האמנית טיילור סוויפט. במסגרת יצירתה עושה סוויפט שימוש במטאפורות מורכבות בייצוג העולם הפנימי שלה. בתגובה לכך, הקהל שלה פעיל בניסיון לפרש את הטקסטים ולדון במשמעויות שהשירים יכולים לשאת עמם.
נסו להבין מהו הנושא של השיר, מהי האמירה בכל בית ופזמון, איך האמירות האלה מתייחסות אחת לשנייה, ואיך הן שונות זו מזו. האם ישנה התפתחות בטקסט בנוגע לנושא לאורך השיר?
השאלה החמישית שעלינו לשאול היא: מהו מבנה השיר?
בין אם מדובר בסימפוניה או בשיר קצר, מוזיקה בנויה במבנים אשר מקלים על קליטת היצירה עבור המאזין ומקלים על עבודת המלחין. המוח האנושי מיומן בזיהוי דפוסים. לכן, חלק מן הדפוסים הללו התקבעו בעולם האמנות לאורך השנים. מרבית האנשים, גם אם לא עברו הכשרה מוזיקלית, יוכלו לזהות כשהם שומעים פזמון חוזר. בהתאם לכך, הם ידעו לזהות שעד שמתחילה השירה מדובר בפתיחה של השיר, ומרגע עזיבת השירה (בהתאם למה שמגיע לאחר מכן) מדובר בקטע מעבר, בסולו אינסטרומנטלי או בסגיר.
ישנן שתי גישות מרכזיות למיפוי מבני של שיר, כשכל אחת עשויה להיות שימושית בנסיבות המתאימות:
בתים ופזמונים - מיפוי על פי טרמינולוגיה קונספטואלית-מבנית ומספור. מיפוי זה מאופיין על ידי התבוננות על המבנה דרך עדשה היררכית. לרוב נשתמש בזה כשהפזמון מקבל תשומת לב רבה יותר מן המאזין מאשר הבית.
**דוגמא (מימין לשמאל): פתיחה, בית 1, בית 2, פזמון 1, בית 3, פזמון 2....**
אותיות מייצגות- מיפוי על בסיס אותיות לועזיות ומספור. מיפוי זה מאופיין על ידי מתן דגש לחומר המוזיקלי המוצג, ולהבחנה בין רעיון מוזיקלי חדש להמשכיות או פיתוח של רעיון קודם. שיטה זו ורסטילית יותר לרוב כיוון שהיא מאפשרת ניתוח של צורות מורכבות יותר (כמו יצירה תזמורתית למשל), במקביל לניתוח שירים.
דוגמא (משמאל לימין): Intro, A1 ,A2 ,B1 ,A3 ,B2 ,C-part ,B3 , Outro
המושג Chunking שמשמעו 'קיבוץ' מתאר את היתרון של המוח האנושי באחסון מידע במוח בקבוצות. את המושג טבע ג'ורג' א. מילר - אחד מן המדענים החשובים של המאה העשרים (ראו תמונה משמאל) - במאמרו "המספר הקסום שבע, פלוס או מינוס שתיים". דוגמה לשימוש בתופעה זו ניתן למצוא בדרך שבה אנחנו משננים מספרי טלפון למשל. המספרים מקובצים לקבוצות של 4 או 3 ספרות, וכך ניתן לזכור אותם בצורה אפקטיבית יותר.
בעוד שרעיון הקיבוץ של מילר עלה במקור מתחום החינוך ומדעי המוח, הוא רלוונטי בכל תהליך חקר ולמידה. ההצלחה של המודל המבני ביצירת קשר עם אנשים היא שהובילה להתקבעות של צורות הכתיבה וההלחנה הקיימות. באמצעות תגובת המוח שלנו לתבניות נוכל לאמוד את השינויים שקורים לאורך השיר, מבלי להיגרר לבחינה מעמיקה של כל שנייה בפני עצמה.
השאלה השישית: מי מנגן בכל מקטע במבנה?
השאלה השישית מי מנגן בכל מקטע במבנה? עתה כשהוגדרו גבולות הגזרה, נוכל לבחור מקטע במבנה השיר. אילו כלים אתם מזהים שמנגנים בכל מקטע? גם אם אינכם בטוחים מה שמו הרשמי של כלי, מה שחשוב הוא להבחין בזהות שלו. כל עוד אתם מסוגלים להפריד אותו מכלים אחרים, ניתן גם לקרוא לו יחיעם אם תרצו.
עתה כשהוגדרו גבולות הגזרה, נוכל לבחור מקטע במבנה השיר. אילו כלים אתם מזהים שמנגנים בכל מקטע? גם אם אינכם בטוחים מה שמו הרשמי של כלי, מה שחשוב הוא להבחין בזהות שלו. כל עוד אתם מסוגלים להפריד אותו מכלים אחרים, ניתן גם לקרוא לו **יחיעם** אם תרצו.
השאלה השביעית: איך אפשר להכיר לעומק את יחיעם?
נסו ללמוד את אופיה של ישות שמע כמו שהייתם לומדים את פניו של שותף חדש לעבודה, או בית חדש אליו נכנסתם לראשונה.
בעת ניתוח סובייקטיבי ניתן להשתמש בכל תיאור, וכלים קבועים יכולים לסייע לנו בניתוח 'האיזור האפור'. ככלל אצבע מומלץ להשתמש במנעד תיאורי בין שני הפכים אינפורמטיביים, ולמקם את הכלי על הציר ביניהם. למשל, על הציר בין קרוב לרחוק, הכלי יהיה ממוקם קרוב יותר לקצה אחד מאשר לשני. חיבור כלל התיאורים והמיפויים יוביל לתוצר שנראה קצת כמו בדיקת דם.
על מנת להתחיל את השיח הזה עם עצמכם, תוכלו להשתמש בשאלות:
- מהם המאפיינים של ישות השמע הזו?
- האם מדובר בצליל קצר או ארוך?
- האם הכלי נשמע מתכתי או עצי?
- האם הכלי נשמע כהה או בהיר? קהה או חד?
- האם הכלי נשמע נקי או מלוכלך?
מומלץ להימנע מתיאורים עמומים או אבסטרקטיים מדי כמו 'יפה' או 'מכוער' כיוון שהם לא יוצרים ביניהם מנעד תיאור אינפורמטיבי לפרשנות וניתוח.
באמצעות טכניקה זו תוכלו למפות את שאר המקטעים בשיר.
השאלה השמינית שעלינו לשאול היא: מה משתנה בין מקטעי השיר?
התבוננות בכלים שנכנסים ויוצאים, במיקומם על מנעדי התיאור השונים ובהבדלים שם יוצרים; תועיל לנו במגוון רבדים. אנו צפויים להפיק הנאה רבה יותר מכל האזנה כיוון שהמוח יפריש הורמונים בתגובה לתחושת העוצמה המגיעה עם היכולת לצפות את המתרחש ברמה גבוהה יותר. בנוסף ליתרון הרגשי, ברמת ההבנה תיפתח בפנינו הדלת אל אחד הסודות הקריטיים ביותר בעולם האומנות - ניגודיות.
ערכה האומנותי של ניגודיות (Contrast) מצוי ביצירת חסך ונבדלות (Disparity). אין עצם שיכול לעמוד באור מבלי להטיל צל. גודלם של דברים מקבל משמעות רק כשהוא נמדד למול גודלם של דברים אחרים. עמקים מגדירים את הגובה הנתפס של הגבעות, וכן הלאה. ייצוג תרבותי מוקדם של הקונספט מופיע בתרבות המזרח במגוון מקורות, כשהמוכר שבהם הוא סמל היינג והיאנג.
בעוד שהתפיסה המערבית מפרשת את העולם באמצעות מושגים של 'רע וטוב' (עקב אימוץ של מערכות מוסר כריסטו-ג'ודאיות), תפיסת המזרח - הרלוונטית יותר בבחינת מושגים אסתטיים - היא ששני כוחות שביניהם ניגודיות הם בלתי ניתנים להפרדה. הם אינם מוגדרים בהיררכיה ובטח שלא שואפים למגר זה את זה. על פי גישה זו השניים זקוקים זה לזה כדי להתקיים. במקרה כזה, תשומת ליבנו צריכה להיות מופנית אל ניהול האיזון בין השניים, והפקת המיטב ממערכת היחסים הפעילה של שניהם.
השינוי בין מאפיינים מוזיקליים בשיר הוא שמוביל לתחושת תנועה רגשית ולשימור העניין בקרב המאזין. צלילים קצרים בבית הראשון יכולים ליצור אפקט של ניגודיות על ידי הצגה של צלילים ארוכים יותר בפזמון. בכל מצב שבו ברשותנו שני חלקים המרגישים שונים זה מזה, עלינו לפרקם לגורמים שמובילים לכך. זוהי הדרך שלנו להבין מה הופך כל חלק בשיר לאפקטיבי, ואיך נוצר מאזן בין צבעים שונים במוזיקה.
ניגודיות יכולה להימצא גם בתוך מקטע יחיד. חלק מן הכלים יהיו קרובים יותר, וחלק רחוקים יותר. כלים מסויימים יהיו חלקים, ואחרים יהיו מחוספסים. המודעות לצורה שבה הכלים ממוקמים לאורך מנעדי התיאור עשוייה לספר לכם רבות על הסיבה שמקטע כמו הפזמון מרגיש משמעותי יותר כאשר הוא מופיע. הדבר מאפשר לנו לפגוש מקרוב את הדברים שמרגשים אותנו בשיר ולהעריך את המלאכה שמאפשרת להם להיות כאלה עבורנו.
למיטיבי לכת, גם שימוש בידע מוזיקלי בסיסי יכול להעניק תובנות רבות בנוגע למאפייני השיר. בחינת הכיווניות והתנועה של המנגינה, רמת המתח בהרמוניה, המקצב והמנוע הריתמי של השיר, כל אלה ועוד יכולים להתחבר אל המשמעויות והתובנות שאספנו עד כה.
לסיכום, האזנה מעמיקה למוזיקה נושאת עמה יתרונות רגשיים, קוגנטיביים, יצירתיים וחינוכיים. מודעות דורשת תשומת לב, אך ברגע שמתמסרים לתהליך ניתן לפגוש שיר מוכר כמו שלא פגשנו אותו מעולם. עבור אלה החוששים מן הזמן שנדרש עבור התהליך, זכרו שהקדשת זמן ומחשבה יוצקים משמעות אל הדברים שבהם בחרנו. האזנה מהנה.
מקורות וקישורים נוספים
- The Way We Listen | A method for deeper musical listening
Daniel Yehezkeli - The modern Composer YT Channel
https://www.youtube.com/watch?v=Kzy_teoqF38&t=8s
- על צ'אנקינג והמאמר של מילר: https://en.wikipedia.org/wiki/Chunking_(psychology)
- על 'מות המחבר' של בארת: https://en.wikipedia.org/wiki/The_Death_of_the_Author